T. Carmi

Avraham ben Yits'haq, 1881-1950, "Heureux ceux qui sèment", p. 522.
Heureux ceux qui sèment et ne récoltent pas
car ils vagabonderont au loin.
Heureux les nobles de coeur dont la gloire de la jeunesse
rehausse la lumière et la générosité du jour,
eux-mêmes se dépouilleront de leurs ornements à la croisée des chemins.
Heureux ceux dont le coeur est fier, dont la fierté a débordé les frontières de leur âme,
ils sont venus à l'humilité du blanc
après que l'arc-en-ciel s'est élevé dans le ciel.
Heureux ceux qui savent que leur coeur crie depuis le désert,
sur leurs lèvres le silence fleurit.
Heureux sont-ils car ils seront rassemblés au coeur du monde,
revêtus de la robe de l'oubli,
et leur sort sera un sacrifice sans paroles.

אשרי הזורעים ולא יקצורו
כי ירחיקו נדוד

אשרי נדיבים אשר תפארת נעוריהם
הוסיפה על אור הימים ופרזונם
והם את עדים התפרקו על אם הדרכים

אשרי הגאים אשר גאותם עברה גבולי נפשם
ותהי כענות הלובן
אחרי העלות הקשת בענן

אשרי היודעים אשר יקרא לבם ממדבר
ועל שפתם יפרח הדומיה

אשריהם כי יאספו אל תוך לב העולם
לוטי אדרת השכחה
והיה חוקם התמיד בלי אומר

p. 522